סעיף 55 לחוק העונשין , תשל"ז 1977 [ סעיף 21 לחוק דרכי ענישה , [ קובע : ( א ) מי שנדון למאסר על תנאי והורשע בשל עבירה נוספת , יצווה בית המשפט על הפעלת המאסר על תנאי . ( ב ) בצו לפי סעיף קטן ( א ) רשאי בית המשפט להורות , שהפעלת המאסר על תנאי תהיה בכפוף לתוצאות הערעור על ההרשעה בשל העבירה הנוספת . ( ג ) צו לפי סעיף זה ינתן על ידי בית המשפט שהרשיע את הנדון בשל העבירה הנוספת , והוא יכול להינתן על ידי כל שופט של אותו בית משפט . סעיף קטן ( א ) קובע את הכלל . הורשע נאשם שנידון למאסר על תנאי בעבירה נוספת , היינו — "אחת העבירות שנקבעו בגזר הדין" של העבירה הראשונה — יצווה בית המשפט על הפעלת המאסר על תנאי . בסעיף 56 קיים יוצא מן הכלל המאפשר את הארכת תקופת התנאי , ובו נדון להלן . לא נקבע בסעיף קטן ( א ) מתי יתן בית המשפט את הצו המפעיל את המאסר על תנאי . בדרך כלל יינתן צו כזה בגזר הדין של העבירה הנוספת , אך צו שניתן בנפרד , לאחר זמן , לא בהכרח יהיה פסול . במקרה אחד ניתן הצו רק לאחר שחזר התיק מן הערעור על ההרשעה . בית המשפט העליון אישר גזר דין זה , וקבע כי הנאשם לא נפגע על ידו , משום שבעת שניתן הצו...
אל הספר