מוכנותו של התינוק ליצירת תקשורת בינאישית

עולם המגעים הבינאישיים שלנו מורכב מיחידות התנהגות שכל אחת מהן מתרחשת ביחידות זעירות של זמן וברצף מסוים . בממוצע השמעת קול או הבעת פנים אחת של אם כלפי תינוקה נמשכת הרבה פחות משניה ודומה הדבר לגבי תגובותיו של התינוק . קריסטופרסון ( 1976 ) לדוגמא , ניתח קטעי סרטים אשר הציגו מצבים של אינטראקציה בין אמהות ותינו קותיהן , ומצא שמשך הזמן הממוצע של כל יחידת התנהגות כזו נע בין 0 . 3 של שניה לשניה אחת . יש חשיבות רבה לאופן פיזור יחידות ההתנהגות לאורך רצף של זמן מאחר ופיזור זה הוא שקובע במידה לא מבוטלת את משמעותה של אינטראקציה . לדוגמא : המסר המועבר על ידי " ש ... א ... לום" שונה מזר . של "שלום" קצר קטוע . הפיזור השכיח ביותר הוא זה אשר בו מופיעים לסירוגין התנהגות האם ( לדוגמא , השמעת קול , ( אחריה התנהגות התינוק , שוב התנהגות אם וחוזר חלילה . כך נוצר הרושם שהתנהגות כל אחד מהמשתתפים בדואט היא למעשה תגובה להתנהגותו של השני . לעיתים התנהגות שני הצדדים חופפת כאילו שני הצדדים נעים לפי תכנית אחת ידועה ומוכרת לשניהם . כמו , למשל , בריקוד , גם כאן אחד מבני הזוג מאו תת לשני מתי לעבור משרשרת אחת של התנהגוי...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן