במחקר מפורסם שעשה סמית אצל אטקינסון וחבריו ( Atkinson et ai ., 1987 ) נתבקשו נבדקים לזכור רשימת מילים שהושמעה להם בעודם צוללים מתחת למים ורשימה שהושמעה להם על חוף הים . תוצאות המחקר הראו שהזכירה היתה יעילה יותר כשהנבדקים היו במצב של הלמידה ( צלילה לעומת חוף . ( אותו סמית לימד שלושים ושישה סטודנטים ארבעים מילים בזמן שרשם קול השמיע ברקע יצירות של מוצרט ויצירות ג'ז . שמונה עשר סטודנטים אחרים למדו אותן מילים בלי מוסיקת רקע . לאחר יומיים נבדקה זכירתם של הלומדים . קצתם נבדקו באותם תנאים שבהם למדו ( מוסיקה לעומת שקט ) וקצתם — בתנאים שונים . התברר שרקע שקט לא סייע לזכירתם של הנבדקים והוספת קולות חדשים לא פגעה בה . אבל כשרעש הרקע בזמן הלמידה היה זהה לרעש הרקע בזמן הזכירה היתה הזכירה יעילה ביותר . נראה אפוא שחומר שנלמד במוסיקה מסוימת נזכר טוב יותר כשבזמן ההחזר נשמעה אותה מוסיקה . משמעות הדבר היא שיש לדאוג שהתנאים האקוסטיים בזמן ההתכוננות לבחינה יהיו זהים לתנאים בזמן הבחינה . מכיוון שמנהלים עדיין אינם מרשים להיבחן בלוויית אוזניות ורשמקול רצוי אפוא שלא להתכונן לבחינה בלוויית מוסיקה . אם בכל זאת יש...
אל הספר