פנחס גינוסר אצ"ג בין ישעיהו לבין אפלטון

" אילו היו הנביאים חיים במשטר מדיני צודק - שום מידה מגונה אינה מעבירה את החברה , שום עשיר אינו גוזל מן העני , והצדק מושל בכל - לא היה נותר עוד דבר בפיהם . היוונים הגדולים , לעומתם , היו רק אז פותחים במחשבותיהם ומחפשים אחר האדם " . ( מיכה יוסף ברדיצ'בסקי , יומן ( 30 . 3 . 1905 מבוא מאז שעלה ארצה , ואולי זמן קצר קודם לכן , היה אורי צבי גרינברג הסופר העברי שגילה עירנות רבה ביותר כלפי מערכת היחסים שבין הספרות לבין החיים הציבוריים . הוא הרבה להתבטא בשאלה זו מזוויות שונות , מהן בלתי מתיישבות זו עם זו , מתוך איכפתיות עמוקה וחרדה רבה . הוא חרד לגורל האדם "באלף הששי" ( בלשון פחות פיוטית : אדם במאה העשרים ) וזה כלל גם את גורלם של הפרט והכלל היהודי , גם את גורלו של המפעל הציוני וגם את גורלה של הספרות העברית . בבסיס כל אלה עמדה חרדתו לגורלו האישי כבן תמותה וכיהודי . עם זאת היה חדור תקווה לשינוי מכריע לטובה גם במצבו של העם היהודי ובמובלע , ובפחות תוקף , גם במצבה של האנושות כולה . חרדותיו ותקוותיו , המטען האינטלקטואלי העשיר שלו , ההיכרות האינטימית שלו עם זרמי הספרות והאמנות המודרניסטיים באירופה וכוש...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן