עולמו של הדובר בשירת אורי צבי גרינברג עולם מקוטב הוא , הנע בין עולם הרמוני , אוטופיסטי , שהתקיים בעבר ויחזור להתקיים בעתיד , ובין עולם העומד על סף התוהו , מתפורר , שהוא אנטי-אוטופיה ( או דיסטופיה , ( שבו מתקיים דוברו בהווה . הווה זה , בהשפעת מלחמות העולם הראשונה והשנייה , המהפכה הרוסית , הפוגרומים , מאורעות הדמים בארץ ישראל בשנות העשרים והשלושים ומעל הכול - השמדת יהדות אירופה , הנו עולם שהוא מלכתחילה , עוד קודם השואה , עולם שבו "כל הבחורים [ ... ] נרקבים , נרקבים . / לא יבעלו נשים , כי המה אימה' ) . "נרקבים גדולה ( 12 : 1990 , 'וירח ומצוי 1 ב"קוטב . "העיצבון מציאות מעין זו חייבה את דוברו של גרינברג לשלול את כל תרבות המערב , ובכלל זה את הפואטיקות המערביות - הנאו-קלסיציזם , הרומנטיקה 2 והסימבוליזם - ברוח הפוטוריזם והאקספרסיוניזם , שלקולם היה קשוב בראשית דרכו , ועל כך הרחיבה ביקורת גרינברג את הדיבור . שלילת המציאות ובעקבותיה שלילת הפואטיקה המערבית חייבה את גרינברג , משורר בעל תודעת שליחות עליונה , בעל ייעוד נבואי-פיוטי , "משורר , "מחוקק לא להסתפק רק בשלילת הקיים . המשורר חש מחויבות עליונה...
אל הספר