א . מוקדם ומאוחר ההתבוננות בכרך הרביעי מתוך כתביו המכונסים של אורי צבי גרינברג , יש בה כדי לשנות את הדימוי של שירת המשורר כשירה קונצנטרית , המצורפת ממעגלים מסביב לציר אחד , המשלימים זה את זה ברעיון , בצורת ביטוי אופיינית , שניתן להגדירה במונח מפתח מלכד . תרמו לדימוי האחדותי המאניפסטים של המשורר , שהכריזו על אופייה האקספרסיוניסטי-הנבואי של שירתו , מחויבותה כלפי העם היהודי ומולדתו בארץ אבותיו ומהפכנותה , "פראית"ה הדוחה מכול וכול תבניות ז'אנריות מהוקצעות מן המורשת של הקלסיקה האירופית , במיוחד אם צביונן הוא של נינוחות וסימטריות . אכן לתפיסה הקונצנטרית הוסמכו - בחקר שירת גרינברג - התמורות הגדולות במעברים ממעגל שירי אחד למשנהו , תמורות שנמשכו בחילופי מקום וזמן , חילופים הרי-גורל ובעלי משמעות מרחיקת לכת בחיי המשורר ובקורות עמו . אך כל אלה יכלו להיתפס בגוונים במכלול פיוטי , שהלך והסתעף במשך שנות יצירה רבות , מסביב לציר אחד , כתולדה מהתייחסות נפשית בסיסית אחת , וכביטוי לאינטואיציה רעיונית הממוקדת מסביב להשקפת עולם קבועה אחת . המזג הלוהט והאידאה העקיבה הביאו , כך נדמה היה , לחתירה למהות צורנית א...
אל הספר