נוסף על היסוד שנתבאר בסעיף הקודם , שהעושה מעשה בכפייה ואונס פטור עליו אם היה עבירה , הוא היסוד השני , שהעושה מעשה ואינו יודע שהוא עושה מעשה זה , בין משום שהוא סבור שהוא עושה מעשה אחר ובין משום שאינו יודע כלל שהוא מעשה איזשהו , הריהו פטור על המעשה אם היה עבירה . והטעם לפטור זה הוא , שבשעת המעשה עצמו אין העושה יודע שהוא עושה מעשה זה , ואינו יכול לדעת שהוא טועה בכך לפי שהוא בטוח שאינו עושה את המעשה , כלומר הוא אנוס בעשיית המעשה . וכמו שיתבאר בסעיף הבא , מי שאינו יכול לדעת שהוא עושה עבירה בשעת עשיית העבירה , פטור עליה , אף על פי שיכול היה לדעת קודם תחילת המעשה או לאחריו ( עיין למטה בסעיף הרביעי לעניין שביתת כלים בשבת . ( נמצאנו למרים אפוא , שיש להבדיל בין ידיעה של עשיית המעשה לבין ידיעה של האיסור במעשה . ובסעיף זה נידונית ידיעת עשיית המעשה כשלעצמו , ולא ידיעת העבירה שבמעשה . בדיני שבת , מי שאינו יודע שהוא עושה מעשה זה שהוא עושה , וסבור וסומך על כך שהוא עושה מעשה אחר , קרוי בשם . "מתעסק" ודינו של מתעסק שהוא פטור ( כריתות יט ע"ב . ( אבל מי שעושה מעשה ואינו יודע כלל שהוא עושה מעשה , לא מצינו ...
אל הספר