כל זכות בממון או בבני אדם , שנעשית או מתבטלת , שנקנית ומוקנית מרצונו של בעל הזכות הקונה או המקנה , צריכה את גמירת דעתם . כל שינוי בזכויותיו של אדם שאינו כפוי עליו מכוח התורה או מכוח המציאות , אינו מתקיים אלא אם כן היתה לו גמירת דעת . מכירה או מתנה , זכייה מן ההפקר או הלוואה , שכירות או שאילה , חיוב לעשות מלאכה או קידושי אשה , אינם מתקיימים אלא אם כל המשתתפים בקניין זה גמרו בדעתם שלא לחזור בהם מן הקניין . שכן , גמירת ( או : גמירות ) דעת היא החלטה שהמקנה והקונה , או החייב ובעל חובו , או כל אחד מן המשתתפים בקניין החליט שלא לחזור בו עוד מן הקניין שהסכימו עליו , כגון זה לקנות תה להקנות . אפילו לא הסכימו לקניין יחד , אלא כל אחד מן המשתתפים החליט לעצמו שלא לחזור בו , הרי זה קניין קיים , בתנאי שגם חברו יגמור דעתו לעצמו . אין החלטה זו תלויה בהסכמה הדדית שכל המשתתפים הסכימו לאותו הדבר באותו הזמן , ואין ההחלטה תלויה בהצעה שהציע המוכר להקנות והקונה קיבל הצעה זאת והסכים לקנות , או שהקונה הציע לקנות והמוכר קיבל את הצעתו והסכים למכור , אלא צריכים החלטה בדעתו של כל משתתף לעצמו שלא יחזור בו עוד , והחלט...
אל הספר