ז. ההלכה ומשפט של נכרים

מתוך טיבה של ההלכה , שהיא מצווה על כל יחיד ויחיד בישראל ללכת לפיה לתיקון נפשו ולשלמותו ואינה רק ציווי על השליטים והדיינים שיתחייבו לכפות את ההלכה על הציבור שהם שולטים עליו ומנהיגים אותו לשם טובת הציבור שלומו ותיקונו , עולות מסקנות גם בעניינים שבהם יר נכרי באמצע , והנכרי נוהג לפי דיניו , רעי הנכרים . ויש לדון בעניינים אלה אם דנים בהם לפי דיני הנכרי או לפי דיני ישראל . ההלכה מחייבת כל יחיד מישראל ואין הוא יכול להיפטר מצוויה . הוא חייב לנהוג לפי דין תורה בכל מקום ובכל זמן , בין בדברים שבין אדם למקום ובין בדברים שבין אדם לחברו . אמנם בדיני ממונות יכול אדם להתנות נגד דין תורה ו"כל תנאי שבממון , "קיים אבל גם כלל זה הוא כלל לפי דיני התורה , והתורה היא שפוסקת איזה דין מדיניה הוא ריספוזיטיבי ואפשר להתנות נגדו , ואיזה דין הוא קוגנטי ואי אפשר להתנות נגדו אלא הוא מחייב על כורחו של היחיד . גבולותיו של הכלל נקבעו על ידי דין תורה . דין תורה מחייב את ישראל , ורוב רובם של דיני התורה אינם מחייבים את הנכרים , הלכך יש לבאר לפי איזה דין יש לנהוג במשא ומתן ובכל קניית זכות בממון שבין ישראל לנכרי , לפי דין תו...  אל הספר