התורה שבכתב והתורה שבעל פה נלמדו בכל בתי המדרש שבימי התנאים והאמוראים . שם בבתי המדרש ישבו וחיפשו ומצאו על פי התורה פתרונות לבעיות חדשות שעלו ועדיין לא נפסקו בדורות שלפניהם , ותשובות לשאלות שעלו מתוך העובדות החדשות של המציאות שנשתנתה . משם יצאו ההוראות , הפסקים , התקנות , המנהגים והפירושים 12 אוצר הגאונים לחגיגה יד ע"א , עמ' . 60-59 ועיין : ספר האשכול לר' אברהם בר יצחק אב"ד מנרבונא , מהדורת אלבק , ירושלים תרצ"ה , חלק א עמ' 158-157 ובהערות שם . 13 אוצר הגאונים לברכות , הפירושים , עמ' 91 הערה י . וכבר בירושלמי פאה פ"ב ה '' ד אמרו : '' אץ למידץ לא מן ההלכות ולא מן ההגדות ולא מן התוספות אלא מן . "התלמוד שנתחייבו מן העובדות החדשות שבמציאות , ושם היו הדיינים שישבו ודנו בריבות שבין אדם לחברו . לפיכך יש לבאר במה עסקו בבתי מדרש אלה , כדי לידע מה הם מקורות המשפט שעל פיו פסקו הדיינים , מה הם המקורות שמהם למד הדיין את ההלכות שעל פיהן פסק את הדין . הלכות אלה לא הורו חכמים שדבריהם מחייבים מכוח מינוי או סמיכה או רשות , אלא כל חכם שאמר סברה מתוך שיקול דעת שנתקבל על דעתם של רוב בני בית המדרש , נמסרו דב...
אל הספר