ההלכה , שהיא המצוות המלמדות את האדם כיצד לנהוג בין אדם למקום ובין אדם לחברו , מה אין לעשות ומה יש לעשות , היא יסודה ועיקרה של היהדות . והמשפט , אותו החלק של ההלכה הכולל את המצוות שבין אדם לחברו , נידון בספר זה . התורה והנביאים רומזים במצוות השונות מהו היסוד ומהי התכלית בקיום המצוות , אבל אינם מפרשים את כל המצוות לפרטיהן , כמו שהיו נוהגות בזמן התורה והנביאים וכמו שהיו נוהגות לאחר מכן בתורה שבעל פה . פירוש זה של כל המצוות ניתן בתורה שבעל פה המצויה במשנה ובתלמוד . והתורה שבעל פה , כפי שנמסרה בתלמוד נתקבלה בכל ישראל , ומימי התלמוד ואילך אין אדם רשאי לחלוק עליו , אלא לפרש אותו בלבד . יכול אדם להסיק מן ההלכה שבתלמוד מסקנות לעובדות המציאות החדשות ולבעיות חדשות שלא נזכרו בתלמוד , ולבאר כיצד עולות מתוך הלכותיו הוראות למציאות חדשה ושונה , ובלבד שלא יסתרו את ההלכה שבתלמוד . מכוחו של כלל זה הגיע המשפט העברי לאחידות בעקרונותיו ובכלליו גם בלי כוח של שלטון וכפייה , אלא מתוך הסכמה בלבד . לפיכך כל מחקר של המשפט העברי יש להתחיל בבירור יסודותיו ועיקריו כמו שהם בתלמוד ? וכל עיון בתולדותיה של ההלכה , וחלק ...
אל הספר