— נא ] מונח גיאוגרפי המסמן את הכיוון שמשמאלו של אדם הפונה לשמש בשעת זריחתה . משום כך נרדף לו שמאל ( ברי יג'ט ; יד'טו ; יהוי יט'כז ; מל"ב יא'יא = דה"ב כג'י ; איוב כג'ט . ( צפון בא כמקרא כהיפוכו של נגב ( בר' יג'יד ; כח'יד ; דני ח , ד , ( של תימן ( דבי ג , כז ; ישי ,-ו'מג זכי ז ) ן שה'יש ד'טז ' ( ושל דרום ( יחי מב'יג ; קהי א'ו ; יא'ג . ( בכתובים המדברים' על כל ארבע רוחות השמים בהמשך אחד צד צפון קודם תמיד לצד דרום ( ברי יג'יד ; כח'יד ; דבי ג'כז ; דה"א ט'כד ; והשווה דני ח'ד ' ( אך אינו תופס מקום בראש הרשימה אלא פעם אחת כלבד ( בר' יג'יד . ( [ ב ] מוצאו הלשוני של "צפון" לא נתברר בוודאות גמורה . יש שגזרו את המלה משורש צפן' ולפי זה סבר רד"ק שהיא מציינת את צד הארץ שהוא צפון . בדרך דומה הלך שיאפךלי שטען שהכוונה לצד הארץ שהוא מחוץ לתחום הקפת השמש לפי מושגיהם של הקדמונים . יש שקישרוהו עם הערבית £ י , £ הרוח המזרחית' כשינוי הוראתה' כמובן' בעברית ( כארט . ( על סמך איוב כו'ז : נוטה צפון על תוהו תולה ארץ על בלימה' הציע טור םיני לגזרה מן צוף מתוך ההנחה שמשמעותה הראשונית של צפון היתה אי הצף על פני המים' ...
אל הספר