צום.

— מנהג נפוץ הוא בתרבויות שונות להימנע ממאכל ומשקה עת קצובה למטרות דתיות ומעיךדתיות , כגון : ביטוי לצער , חיזוק רושם התפילה , טיהור הגוף מטומאתו , זיקוק הנפש והכשרתה לחזיונות או אפילו למעשי כשפים . אבל דווקא מן התרבויות של המזרח הקדמון לא הגיעו לידינו עדויות על צומות קבועים בפולחן או מקובלים כמנהג . עדויות היוונים על צןמותיהם של כהני מצרים נמצאו כלתי מדויקות משנחקרה התרבות המצרית לפי מקורותיה שלה . ( Bonnet ) במרחק מה מישראל מצאנו צומות קבועים ביוון . נשי אתונה היו יושבות לארץ וצמות כיום השני לחג שלושת הימים המכונה תיסמופוריה . המשתתף במיסטריא ( טקסי המיסתורין ) של דימיטר באלבסיס היה צם לפני שקיבל את המאכל והמשקה של טקס המיםתורין . בתקופה ההליניסטית היו הצומות נפוצים למדי כפולחנות שונים , אכל אין ללמוד מזה על התרבות הקדומה של סביבת המקרא . בישראל מביע הצום לעולם צער , והוא כרוך בבכי , בלבישת שק וכשאר סימני אבלות ( יואל ב , יב ; יונה ג , ז ח :  אל הספר
מוסד ביאליק