עריות.

— השם עריות מקורו בלשון חז"ל ( למשל יבמי ג' ע"ב ) ומציין נשים שאסור לאיש לבוא עליהן מטעמים של קרבת משפחה . אוסף מלא של דיני עריות כלול במקובץ ותחת כותרת מיוחדת בחוק הקדושה' ויי יח'ו יח . זכרם של רוב האיסורים האלה חוזר בחוק הקדושה שבויי כ' יא יב'יד'יז' יט כא' בדינים המטילים עונשים על העוברים עליהם . את סדר הדינים קובעת כאן חומרת העונש . מכאן מובן שדין השוכב עם זכר ( ויי כ , יג ) והשוכב עם בהמה ( ויי כ'טו טז ) שעליהם חייבים מיתת בית דין , נסמכים כאן לדיני עריות שגם עליהם חל אותו עונש ( ויי כ'יא'יב'יד . ( וכיוצא בזה מובן מכאן שדין הנידה ( ויי כ' יח ) ודיני העריות המסתפקים בעונש כרת ( ויי כ'יז'יט כא ) באים ביחד ובנפרד משאר דיני העריות . שלושה מדיני העריות נזכרים גם בסי דברים בשורת הקללות , שבהן קיללו הלויים עוברי עבירות מסוימות ( דבי כז'כב כג ' ( ובדומה לויי כ , אך ללא טעם ניכר באה ק ללתו של שוכב עם בהמה באמצע ( דבי כז' כא ;( והשווה גם דבי כג'א . כל אותם הדינים פונים אל הגבר בלבד . אף-על פי כן מסתבר' מדיני העריות שבויי כ' שהאשה נושאת באותה מידה אחריות פלילית .  אל הספר
מוסד ביאליק