עקדת יצחק.

-הסיפור על עקדת יצחק ( ברי כב ) הוא האחרון בסדרת הסיפורים על אברהם שיש בהם הבטחה להקים ממנו גוי גדול . לפיכך אפשר לומר שהעקדה היא סיום ושיא לשרשרת מעשי חסידותו של אברהם' שבזכותם התגשמה בו ובזרעו הבחירה האלהית . מגמת הסיפור ברורה ואמורה במפורש . האלהים ניסה את אברהם לדעת אם ירא אלהים הוא ( שם' פס' א'יב ) ותבע ממנו מעשה עבודה איום ; אברהם עמד בנסיון' העלה את בנו על גבי המזבח וכמעט ששחטו' ובזאת הוכיח את מסירותו המוחלטת לאלוהיו' יראה שאין למעלה הימנה . מגמה שבייה הנרמזת בסיפור' היא אטיולוגית מקומית ; להודיע מדוע נתקדש מקום מסוים בארץ המוריה ( הוא מקום המקדש שבירושלים ) לעבודת ה' ( בר' כב'יד ; וע"ע מריה' ארץ המוריה . ( מגמה שלישית הניכרת בסיפור היא דחיית קרבן אדם . מגמה זו משתמעת רק דרך אגב מצורתו שלפנינו' אבל יש מקום לסברה שהיא היתה עיקר באחת מצורותיו הקדומות . ראיה לכך הוא הדמיון של סיפור העקדה למסורת כנענית שנשתמרה אצל אבסביוס , הוא מביא שתי גרסות מקבילות ( אחת בשם פילון מגבל' השנייה בשם פורפיריוס ) של מיתוס כנעני ' שלפיו העלה כרונוס ( כינוי יווני לאל הכנעני אל ) את בנו  אל הספר
מוסד ביאליק