עמר.

- קרבן תבואה מראשית הקציר . נזכר בכתוב המונה את מועדי השנה וקרבנותיה ( וי' כג"ט יד . ( עם העומר קרב כבש לעולה ( שם , פסי יב . ( לדעת כל הפרשנים הביאו את העומר מן השעורה המבשילה תחילה . מיום הבאת העומר סופרים שבעה שבועות ואז מביאים , כסמל לסיום הקציר' את חלות הבכורים ( שם , פסי טו יז , ( כנראה מן החיטה . רק משהובא העומר מותר לאכול , מן התבואה החדשה . הכתוב מזכיר במיוחד את המאכלים שנהגו להכינם מן התבואה החדשה הלחה והרכה : ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה וגוי ( שם' פסי יד ; וע"ע כרמל ; לחם ; קלי . ( [ א ] המשמעות . — קרבנות מעין העומר' המסמלים את שמחת האדם בקציר ואת תודתו לאלים על התבואה החדשה , נוהגים כמעט בכל מקום ובכל זמן . אבל נוהג הדומה לעומר הישראלי בפרטיו לא מצינו עד עתה . אף-על פי-כן אפשר להזכיר כי גם הרומיים לא אכלו מן התבואה החדשה עד שהביאו ממנה תקרובת ביכורים לאלי הבית ; וכן שיערה van Buren שמעין טקס העומר מרומז בכמה חותמות גליל שומריים המתארים פולחן שבו חפץ חשוב הוא שבולת . עוד הובעה השערה כי טקס העומר הישראלי הוא המשך של נוהג כנעני שרישומו ניכר בעלילת בעל של אוגרית ...  אל הספר