- נא ] בסדר עבודת יום הכיפורים שבוי' טז' נאמר על אהרון הכהן : ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים ... והעמיד אותם לפני ה' פתח אוהל מועד' ונתן אהרון על שני השעירים גורלות' גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל ... והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל' ; עמד חי לפני ה' לכפר עליו' לשלח אותו לעזאזל המדברה ( פס' ז י . ( מלת עזאזל שהוזכרה בהקשר זה בלבד קשה היא' ונחלקו חכמים בפירושה ; ועיין להלן נג . [ השעיר המשתלח לעזאזל לא היה קרבן , שהרי לא היה נשחט ( אבן עזרא . ( מן הדיוק בלשון הכתובים עולה שלא היה נהרג ( וי' טז'י ' כב ' ( ונמצא עניינם של שני השעירים' שעיר החטאת והשעיר המשתלח' דומה לעניין שני הצפרים שבטקס טהרת המצורע . מה שם משלחים את הציפור החיה על פני השדה ( ויי יד'ד ז ' ( אף כאן משלחים את השעיר אל המדבר . והשעיר היה משתלח בעיקר כדי לשאת את עוונות בני ישראל אל המדבר ( וי' טז'כב ' ( היינו כדי לטהר את העם מעבירות שבידיהם' ולפיכך היה שילוחו נהוג ביום הכיפורים . התפיסה שהשעיר היה טוען עליו את עוונות בני-ישראל באה לידי ביטוי במשנה ( יומא ו'ד ) שם מסופר על הבבליים ( או האלכסנדריים ) שהיו מתלשים בשערו (...
אל הספר