נעל.

— נא ] שם כללי ובדרך כלל יחיד במקרא לכיסוי המגן על כף הרגל . יש המפרשים גם את סאון ( ישי ט'ד ) ככינוי למנעל חיילים גבוה' מתוך הקבלה למלה shenu באכדית' הכאה במכתבי אל עמארנה כשלפניה המגדיר mashku המציין חפץ העשוי עור ( קני ' 149 שוי 5 ועוד . ( אי-אפשר ללמוד מן המקרא על צורת הנעלים או על החומר שהיו עשויות ממנו . ביח' טז'י ' נזכר : ואנעלך תחש ; והכוונה כנראה לנעלים יקרות העשויות עור של בעל חיים נדיר ( וע"ע תחש . ( שרוכי הנעלים מוזכרים בברי יד'כג ; ישי ה'כז . על צורת הנעלים שהיו נהוגות במזרח הקדמון למדים אנו מתבליטים ומן הממצאים שבחפירות . מהם ומן הכתובים שבמקרא נראה שסתם כני אדם נעלו נעליים רק לעת מועד וכיוצא בזה' ואילו בעלי יכולת נהגו לנעול נעליים דרך קכע .  אל הספר
מוסד ביאליק