— שם זה , הנגזר מן השורש נשא , בא במקרא במשמעויות שונות בהתאמה לריבוי ההוראות של הפועל עצמו . בעיקר באה משאת במקרא במשמעות של מתנה , ובמיוחד מתנה שנותן מלך או איש רם מעלה לאיש נמוך ממנו במעמדו , כשהלה יוצא מלפניו , כמו בשמ"ב יא' ח : ויצא אוריה מבית המלך ותצא אחריו משאת המלך . וכן בבר' מג'לד ; ירמ' מ'ה ; אסי ב'יח . והשווה גם בן סירא לח' ב : מאת אל יחכם רופא ומאת מלך ישא משאות' כאן המשאת היא אות רצון וכבוד של השליט' המגלה את חיבתו והוקרתו למי שבא לפניו . המשאת היא אפוא היפוכה של המנחה ( ע"ע ) המובאת אל השליט על ידי הכפוף לו בשעת ביקור כאות הכנעה ויראה . המלה נשאת באה בשמ"ב יט'מג : האכול אכלנו מאת המלך אם נשאת נשא לנו . ולפי התרגומים הקדומים , פרשני ימי הכינים וכמה מן הפרשנים החדשים , באה כאן התיבה נשאת במשמעות של משאת-מתנה . כנגדם אחרים רואים בתיבה זו מעין מקור , ומפרשים את הצירוף נשא נשאת לנו במשמעות של : לקוח נלקח על ידינו . להוראה זו של נשא השווה שמ"א יז'כ . בכתוב שבעמי ה'יא : יען בושסכם על דל ומשאת בר תקחו ממנו , שעניינו לחץ הדלים על ידי ראשיה עם' הכוונה למלקוח שלוקחים מן העני בדרך ה...
אל הספר