מנחה.

— [ א ] משמעות המושג . — הוראתה הכללית של מנחה היא מתנה' דורון . מנהג מקובל הוא להביא מנחה למלך ( שופ' ג'טו יח ; שמ"א י ' כז ; ועוד ' ( ואף מלכים המשועבדים למלך אחר נוהגים לשאת אליו מנחה ( שמ"ב ח' ב'ו ; מל"א ה'א ; מל"ב יז'ג ד ; הו' י ' ו ; תה' עב'י ; ועוד . ( משלחת של ידידות המגיעה למחיצתו של מלך' גם היא מקדמת אותו במנחה ( מל"ב כ'יב ; השווה שמ"ב ח'י ; מל"א י ' כ' י ; ועוד . ( המנחה עשויה לשמש סימן לרחשי התרצות ופיוס עם כל אדם שמביא המנחה מבקש את חסדו ( בר' לב'יד כב ; לג'י יא ; מג'יא כו ; ועוד . ( וגם הבאים אל הנביא לבקש דבר אלהים מפיו' נוהגים לכבד את פניו במנחה' ככל שידו של המבקש מגעת ( מל"ב ח'ח ט ; השווה שם ,-מב'ד ה' כ כג . ( בהוראה זו של מתנה באה המלה מנח' במין זכר' בכתבי אוגרית . ובערבית מצוי הפועל ' לתת . ' ^ - בהוראה כללית זו באה המנחה ככינוי גם לקרבן' שהרי גם הקרבן נתפס מעיקרו' בין השאר' כמתנה ובדורון לאלהים ; וע"ע קרבן . וכך נופל הכינוי מנחה על כל צורה של קרבן' בין קרבן בהמה ובין קרבן שנעשה מן התבואה ( שמ"א ב'יז'כט [ סיפא ;[ כו'יט' ועוד ; והשווה ברי ד'ג ה . (  אל הספר
מוסד ביאליק