אחד הרכיבים האנדוגניים המרכזיים במחקר הפסיכופיזיולוגי הוא ה 300 ק . רכיב זה נצפה לראשונה על ידי סטון , ברארן , זובין וג'ון ( Sutton , Braren , Zubin & John , 1965 ) והוגדר אופרציונלית על ידי דונחין , ריטר ומקאלום . ( 1978 Donchin , Ritter & McCallum , ) ההגדרה מציגה אותו כרכיב המשקף שינוי חיובי בפוטנציאל , ( P = positive ) זמן החביון עד לשיא התגובה ארוך מ 275 אלפיות השנייה ( ולכן המספר . ( 300 רכיב זה מופיע עם תגובות חזקות במיוחד במיקום הקודקודי , מעט פחות במיקום המרכזי , ותגובות מזעריות במיקום המצחי . ה 300 ק קשור לשינויים ייחודיים בתמונת העולם , וזמן הופעתו משקף את משך הזמן הדרוש כדי לעבד את משמעות הגירוי . גודל המשרעת שלו נקבע על פי משתנים כמו כמות הקשב שהושקעה לצורך עיבודו של הגירוי , ההסתברות הסובייקטיבית הנמוכה שלו והרלוונטיות שלו לתפקיד . הגדרה אופרציונלית זו מאפשרת זיהוי מהימן של ה 300 ק . מאז שנצפה והוגדר נחקר ה 300 ק במגוון מצבים , שהמשותף להם הוא פרדיגמת הגירוי החריג . ( oddball ) בפרדיגמה זו מוצגים בפני הנבדק שני גירויים , אחד שכיח ואחר חריג , כשבכל זמן נתון יכול להופי...
אל הספר