שכנוע יתר של החוקרים באשמתו של החשוד אחד הגורמים השכיחים להוראות שווא הוא שכנוע יתר של חוקרי המשטרה באשמת החשוד . ככל שביטחונם של החוקרים באשמתו של החשוד רב יותר , גוברת נטייתם להפעיל עליו לחצים . משהוחל בהפעלת לחצים , מתחזקת המגמה להמשיך בהם ולהגבירם . מגמה זו מוסיפה לאמינותם של האיומים שהושמעו ומצדיקה בדיעבד את השימוש בלחץ . חוקרי משטרה שבידיהם הוכחות נסיבתיות הקושרות את הנחקר לעברה , רוצים להגיע לתוצאות שיתמכו בחשד שלהם . הם עלולים להפחיד את הנחקר עד שיודה , לדחוק בעדים לומר את מה שהחוקר רוצה שיאמרו , להתעלם מראיות או מעדים התומכים בגרסת הנחקר ר"לאבד" מסמכים וראיות שתומכים בגרסתו של החשוד . גודיונסון ( Gudjonsson , 1992 ) מצטט את נואל פלוס , ( Noel Fellows ) המתאר בספרו את האופן שבו תהליכי חקירה הובילו להרשעתו ולמאסרו . נואל היה שוטר לשעבר שעבד כנהג מונית . ב 970 ו הוא נעצר בחשד לרצח גובה חוב בן שישים ושבע . לרוע מזלו נמצא שמה של חמותו בפנקס השמות של הנרצח , ועד ראייה טען שראה את הנרצח נכנס למונית ביום הרצח . על סמך ה"ראיות" האלה סברה המשטרה שנואל הוא הרוצח . הוא עבר חקירה משטרתית ...
אל הספר