קיימות שלוש צורות אחסון של מידע : אחסון חושי , אחסון לטווח קצר ואחסון לטווח ארוך . האחסון החושי מחזיק מידע חושי לפרק זמן שיספיק כדי לשים אליו לב . לכל חוש יש מנגנון אחסון ייחודי לו , המופצץ כל הזמן בשפע של מידע חדש , שרובו אינו זוכה לתשומת לב ולכן נמוג . אם אתם יושבים על כיסא בשעה שאתם קוראים קטע זה , מועבר אליכם מידע חושי רצוף מהאזור בגוף הנמצא במגע עם הכיסא . אולם אם תשומת הלב שלכם הייתה ממוקדת בדברים שקראתם , לא הייתם מודעים עד עכשיו לעובדה שאתם יושבים על כיסא . כך גם קורה לעתים בשעת נהיגה , כאשר אנחנו חושבים על דברים אחרים ולפתע מגלים שעברנו כברת דרך . אף שנהגנו כשורה וצייתנו לתמרורים , אין אנחנו יכולים לזכור או , הדרך שעברנו . תשומת הלב שלנו כבני אדם מופנית בעיקר לשני חושים , ראייה ושמיעה . הראייה היא החוש העיקרי שלנו לקליטת מידע כללי , והשמיעה משמשת אותנו ל קליטת השפה . לכן התרכז מחקר הזיכרון בשני חושים אלה . הרישום החזותי שורד למשך כחצי שנייה , בעוד הרישום השמיעתי נמשך שניות מספר . בפרק הזמן הקצר הזה הקולט חייב לשים לב לגירוי . למשל , כשאדם נשאל שאלה בשעה שהוא קורא עיתון או ספר ...
אל הספר