בגיל הגן הילדים מבינים את מהותו של השקר , אולם הם מייחסים את השימוש בו לבני גילם בלבד . עולם המבוגרים , שבו תלוי ביטחונם , נתפס ככול יכול ובעיקר כדובר אמת . כדי לשמור על מצב דברים זה ילדים מוכנים לבטל את תפיסת המציאות שלהם ובלבד שלא להפנים את האפשרות שהמבוגר שיקר . הוגרד ( Haugaard , 1993 ) הדגים זאת כשהציג לילדים בני ארבע עד שמונה סרט וידאו , המתאר אירוע שבו משחק ילד קטן בחצר השכנים , על אף שהשכן אסר עליו לעשות זאת . בת השכן , בשנות העשרה שלה , מורה לילד לחזור לביתו , בלי לגעת בו . בהמשך הילד מספר לאמו את שקרה , וברור מהשיחה שהאם יודעת שבנה לא הוכה על ידי בת השכן . כשנכנס השכן להתלונן , טען הילד שהוכה על ידי בת השכן . אמו של הילד המתלונן ניצבה לידו , אך לא התערבה . כל הילדים שצפו בסרט קלטו מיד שהילד משקר . בגרסה אחרת האם טוענת שבנה הוכה על ידי בת השכן , והילד תומך בטענת אמו . במקרה זה השתנתה התפיסה של 42 % מבני הארבע שדיווחו , שהילד אכן הוכה על ידי בת השכן , וגם 20 < 70 מקרב בני החמש חשבו כך . אף לא אחד מילדי בית הספר עשה את הטעות הזאת . המסקנה של הוגרד הייתה , שילדים צעירים נוטים לשנ...
אל הספר