דרושה אפוא גישה מחקרית ניסויית המבוססת על תצפיות חוזרות , כדי להגיע למסקנה תקפה לגבי מידת הכוונה המסתתרת מאחורי השקר של בעלי חיים . לוודרף ופרמק ( Woodruff & Premack , 1979 ) הפריעה מעורבות האדם בשיפוט הכוונה של בעלי החיים . כאשר אדם רואה בעל חיים מצביע כלפי מטרה מסוימת ובעל חיים אחר המגיב להצבעה הזאת , האדם מניח כוונה . הנחת הכוונה חזקה במיוחד אם בעלי החיים הם קופים . נוסף על כך , כשאדם צופה בקוף שאיננו מצביע על מטרה המועילה לקוף , הוא שוב מניח כוונה . המבחן שוודרף ופרמק הציעו להתנהגות מכוונת הוא : האם ההתנהגות משתנה בהתאם להבדלים בין מקבלי המידע , בין התומכים במטרה של הקוף לבין אלה העוינים את המטרה ? אם אין הבחנה שכזאת , ואם הקוף מעביר מידע לכולם , אין בסיס להנחת הכוונה . בתצפית בתנאי אמת קשה מאוד לעשות את ההבחנה הזאת , שכן אין בנמצא הזדמנויות רבות שבהן אותו בעל חיים נפגש גם עם מקבל מידע תומך וגם עם מקבל מידע עוין באותו פרק זמן . המחקר של וודרף ופרמק עסק בשימפנזים . החוקרים גילו לשימפנזה את מיקומו של מזון מוסתר , אך מחסום מנע מהקוף להגיע אליו וליהנות ממנו . לקוף ניתנה אפשרות לקבל את ...
אל הספר