^^ רקס היה רציונליסט . כמו סוקרטס , וכמו קאנט , האמין בתבונה האנושית \ m כבסיס לאחדות האנושות . אבל הדוקטרינה שלו , לפיה האינטרס המעמדי קובע את דעותינו , החישה את שקיעתה של אמונה זו . בדומה לדוקטרינה של הגל , לפיה אינטרסים ומסורות לאומיים קובעים את האידיאות שלנו , הדוקטרינה של מרקס נטתה לערער את האמונה הרציונליסטית בתבונה . משעה שעמדה בפני איומים מימין ומשמאל כאחד , כמעט לא היה בכוחה של עמדה רציונליסטית בשאלות חברה ומשק להתנגד כאשר יצאו הנבואה ההיסטוריציסטית והאי רציונליות האורקלית בהתקפת מצח עליה . לכן נעשה המאבק בין הרציונליות לאי רציונליות הנושא האינטלקטואלי , ואולי אפילו המוסרי , החשוב ביותר של זמננו . א ואיל והמונחים "תבונה " ו"רציונליזם " מעורפלים הם , יהיה עלינו 1 ) ^ להסביר , פחות או יותר , את דרך שימושם כאן . ראשית , הם משמשים במובן רחב ; הם משמשים להקיף לא רק פעילות אינטלקטואלית אלא גם הסתכלות וניסוי . יש לזכור הערה זו לפי שלעתים קרובות "תבונה " ו"רציונליזם" משמשים במובן שונה וצר יותר , לא כניגוד ל"אי רציונליזם" אלא כניגוד ל"אמפיריציזם ;" בשימוש זה , רציונליזם מרומם את הבינה ...
אל הספר