הדיאלוג הגאדאמריאני: מיזוג אופקים, פיוס מפוכח והוראת ההיסטוריה בישראל

אסתר יוגב בספרו פילוסופיה הרמנויטית ( Philosophical Hermeneutics ) כותב הפילוסוף האקזיסטנציאליסט הנס גיאורג גאדאמר : ( Gadamer ) "אין ספק שהאופק הגדול של העבר , שממנו צומחת ומתהווה התרבות , משפיע עלינו בכל דבר שאנו רוצים ומקווים לו בהווה או אף חוששים שמא יתהווה י ההיסטוריה שלנו 1 היא תמיד נוכחות קיימת באורו של . "העתיד משפט זה מבטא את הנחתו הבסיסית של גאדאמר , כי הזיקות שבין העבר , ההווה והעתיד עומדות ביסוד התודעה וההבנה האנושית , לפיהן תיאור עברו של האדם איננו מקרי והבנתו לעולם אינה מתחילה מדף חלק . בכל אחד ואחת מאתנו מתקיימת משאלת לב להנחיל את סיפור חיינו לילדינו , ובכך להעניק משמעות לאמונות ולבחירות שעיצבו את מהלך החיים שלנו . הסיפור שנספר לדור הצעיר יקבע במידה מסוימת את זהותה הקולקטיבית של החברה שבתוכה אנו פועלים , ועל כן יש בו כדי להשפיע על עתידה . ההיסטוריה כפי שהיא מתעצבת בתודעה הקולקטיבית של קהילות או אומות היא זירה רגישה ומעוררת מחלוקות , במיוחד במצבי קונפליקט מתמשך או בתוך חברה מרובת זהויות . שאלת הזיקות בין העבר , ההווה והעתיד מקבלת משמעות מיוחדת במציאות החיים של החברה הישרא...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד