זה לי כעשרים שנה מאז נתתי את לבי למערכת היחסים שבין שני תחומים נורמטיביים חשובים בחיי האדם הדתי — ההלכה והתפילה — לבין אחד מענפי התרבות היהודית — הקבלה על מרבית מרכיביה . לכאורה קיימת סתירה או לפחות אי התאמה בין שני שדות אלה . מן הצד האחד ניצב תחום המחייב כל אדם , וכנגדו תחום אליטיסטי שנועד ליחידים ואנשי סגולה . אך במציאות מטשטשת הסתירה . בהיותה אופן ביטוי עמוק להווייתו , לרגשותיו ולמעמדו הדתי וההכרתי של האדם — לא יכלה הקבלה למצוא כלים מעשיים הולמים יותר מן ההלכה והתפילה כדי לצקת אל תוכם את פרי רוחה . כיום אין אתה יכול לחשוב על תרבות ישראל או על דת ישראל בלא לראות את הקבלה חלק בלתי נפרד הימנה . אמנם , במשך דורות רבים היו מוכנים בפלגים מסוימים להכיר במעמדה הנעלה של הקבלה , אבל בבחינת "תורת . "הנסתר לאמור , אין היא עניין אלא " לצנועים" ולאנשי מעלה בלבד , ואין לראות בה עולם מחשבה שעיני הכל משוטטות בו , ועל אחת כמה וכמה לא עולם מעשה שיהיו ידי הכל ממשמשות בו . הערכה זו נכונה כבר לגבי תקופת המשנה והתלמוד . אמנם תנאים ואמוראים כאחד , ובהם מגדולי החכמים , נטו עמוקות לעולם המיסטיקה ונמנו עם הדמ...
אל הספר