האתגר הגדול של העבודה הקהילתית הוא לגרום למי שעומדים מהצד להצטרף לפעילות חברתית . כל עובד ועובדת קהילתית מכירים את הקושי בגיוס אנשים לפעולה , אך העמידה מהצד איננה רק סירוב להצטרף ליוזמות של אחרים . במצבים ובזמנים מסוימים העמידה מהצד מעירה על היעדר מחאה והתנגדות של מי שאמנם לא גרמו כאב או סבל בעצמם , אבל ראו או ידעו על עוול ולא עשו דבר לתיקונו . באומן , ( Bauman , 2002 ) טוען כי למרות שיש דמיון בין עשיית רע לבין העלמת עין מעשיית רע , נוח לחברה להפריד בין שני אלה כאילו אין ביניהם כל קשר . ההכחשה היא הקרקע המשותפת שעליה נפגשים עושי העוול והעדים הפאסיביים . הכחשה זו היא שמאפשרת את עשיית הרע וגוררת את ההימנעות מתגובה לרע הן מבחינה פסיכולוגית והן מבחינה סוציולוגית . ההכחשה היא גם התשובה לשאלות מטרידות כגון : "מה אנחנו עושים עם הידע שלנו על הסבל של אחרים ? ומה ידע זה מעולל לנו , "? שאלות שעולות בכל פעם שמוצג בפני אנשים , ארגונים , ממשלות וחברות מידע שמפריע , מאיים , או אנומלי מכרי שניתן יהיה להפנימו במלואו או לאשר אותו בגלוי . ניתן לומר כי מי שעושים עוול ומי שרואים ושומעים עוול ואינם עושים נג...
אל הספר