מבנה הדרשה העברית בימי הביניים עבר שינויים במהלך השנים למן התקופה המוקדמת למאוחרת , אולם יש מספר קווים כלליים המאפיינים את הדרשה לדורותיה . הדרשנים בימי הביניים , היהודים והנוצרים כאחד , השתמשו בכללי הרטוריקה המקובלים . אף שבאופן עקרוני תפקידם ומגמתם של הדרשות והדרשנים בשתי הדתות היהדות והנצרות אחת , ישנם הבדלים גדולים בין הדרשה הנוצרית לזו היהודית . אף ביהדות עצמה ישנם הבדלים בין הדרשה הנאמרת בבית הכנסת או במקום אחר לכלל הקהילה , ובין זו הנאמרת בבית המדרש בקרב קהל תלמידי חכמים מצומצם . גם בנצרות אנו מוצאים שיש הבדל בין דרשה הנאמרת לקהל שומעים מן ההמון ובין דרשה הנאמרת לקהל שומעים משכיל , או בפני כמרים וראשי הכנסיה . בכל מקרה שהדרשה אינה נאמרת להמון חייב הדרשן לדרוש ברמה גבוהה יותר של עמקות ותוכן רעיוני , ולהיות נאמן יותר לכללי הרטוריקה . ההבדל הבולט ביותר הוא היחס של הדרשן לטקסט המקראי הנבחר . הדרשה הנוצרית מתחילה בדרך כלל בפסוק מקראי ואחריו באה הרצאה הבנויה על כללי הרטוריקה של ימי הביניים ובעיקר זו הלטינית . בעוד שבנצרות מתאמץ הדרשן להראות קשר כלשהו בין ההרצאה לפסוק המקראי , לעתים רח...
אל הספר