עד כאן סקרנו את חשיבותו של הצורך בשליטה בהוויה האנושית , את השפעותיו השליליות של איבוד השליטה , את המצבים המובילים לשליטה ולחוסר שליטה , את הדינמיקה של תחושת השליטה ואת המצבים שבהם מעדיף האדם לצמצם את השליטה . המושגים , התהליכים והממצאים שהצגנו הם חומר הגלם שנשתמש בו בהמשך להבנת ההתנגדות לשינוי ולהפחתתה . טענתנו העיקרית היא שכל שינוי מכיל באופן אינהרנטי מרכיבים המפחיתים את השליטה . ומאחר שמצב של חוסר שליטה נכרך בדרך כלל עם תוצרים שליליים — פסיכולוגיים , פיסיולוגיים ואחרים — נבחרת ההתנגדות לשינוי כאסטרטגיה של התמודדות . ההתנגדות לשינוי נועדה לשקם את הרגשת חוסר האונים ולהקטין ככל האפשר את המתח שהיא יוצרת . אם פעולת ההתנגדות מצליחה והשינוי אינו יוצא אל הפועל , חוזרת הרגשת השליטה ועמה נעלמות תופעות המצוקה . התנגדות המשפיעה על תיקונים בתוכנית השינוי , באמצעות היענות לצרכיו של הפרט , מעידה על יכולת שליטה , ובכך מסייעת לחזק את השליטה ולהפחית את הנזקים העלולים להיגרם מדיכויה . שינוי , כאמור , הוא מעבר למצב חדש שאינו מוכר . במצב שכזה טמונים כמה מיסודותיו של היעדר שליטה י הקשר בין התגובות לתוצאו...
אל הספר