מעשה בנות צלפחד , כפי שהוא נרשם בספר במדבר ( לו , א–ט , ( מסייע לחשוף מעט מדרכי החשיבה של תורת משה בנושאים שבהם כלכלה וענייני חברה קשורים ביניהם במישרין . גם הפעם מוסרת התורה דברים עקרוניים , אשר מאירים באמצעות מקרה פרטי ומוחשי פינה חשובה בעולם האנושי , ויכול כל אדם לקרוא אותה ולהבין לאשורה . תורת משה התייחסה לקרקע כמו אל אמצעי היצור הנצחי , להבדיל מן האמצעים האחרים שמתבלים וכלים . משה סבר שאמצעי זה ראוי כי יחולק בשווה , משמע ביושר , בין היחידות הקיומיות הזכאיות לכך . בראש יחידות אלה ניצבו גברים , ואם גם נשים ( כמו בנות צלפחד , ( במעמד חלוקת הארץ לנחלות . החלוקה של האדמה נערכה בצורה פרוגרסיבית , היינו לשבט הגדול נחלת קרקע יחסית גדולה יותר . מאחר שבהמשך לכך נקבע ש " הארץ לא תמכר לצמתת " ( ויקרא כה , לג , ( התעוררה השאלה כיצד לא תעבור חלקת בנות צלפחד מנחלת השבט שלהן במקרה שהבנות יתחתנו עם גברים בני שבט אחר . הסדר הרווח היה שהאישה עוברת אל שבט האיש . את השאלה הזו עוררו זקני השבטים בשם אותו עיקרון עצמו , שהארץ לא תימכר לצמיתות ותישאר לתמיד בבעלות בני השבט כבראשונה . אם כי לא בדיוק כזו שעלת...
אל הספר