לפני פרשת נוח והמבול ( בראשית פרק ו ואילך ) מופיעה בראש הפרק עצמו מעין אפיזודה בת פסוקים אחדים ( סך הכול ארבעה : ( " ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה ובנות ילדו להם . ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו . ויאמר יקוק לא ידון רוחי באדם לעלם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה . הנפלים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם המה הגברים אשר מעולם אנשי השם " ( בראשית ו , א–ד . ( פסוקים ספורים אלה אודות בני האלוהים , המקדימים את פרשת נוח , רומזים במידה מסוימת שהמעשים הללו הגדישו את הסאה בעיני האלוהים וקירבו את החלטתו להמטיר את המבול . מכל מקום , המבול הובא בכתוב לא כארוע מטרולוגי או גאולוגי , אפילו אם היה כזה . אולם האדם אמור להסיק גם מכאן , כי המתרחש על פני כדור הארץ וגם בקרבו הוא עניין מבוקר ומכוון . תורת משה מודיעה לנו שהאלוהים עוקב בהתמדה אחר הנעשה במפעליו , ובמיוחד אחרי מעשיהם של בני האדם . וכך מאז ימי משה , רואה האידאה של היהדות את בני האדם כאחראים למעשיהם אפילו לנוכח המסופר על בני האלוהים . ועולה מן הכתוב שאין הכוונ...
אל הספר