הפרק השני של ספר בראשית פותח בסיכום מעשי הבריאה המתוארים בפרק א . הסיכום ערוך בלשון קצרה למדי . בורא עולם מודיע כי אכן כילה את מלאכתו , כמתוכנן , לקראת בוא היום השביעי . ולא רק זאת . שכן ביום השביעי הוא נערך לשבות , משמע לקדש אותו , והאדם המברך עליו נמצא מבורך . בורא עולם הודיע אפוא שאין השבת בבחינת עוד יום , כי אם אבן יסוד בסדר הזמנים ובהתנהלותו של העולם אשר ברא . השבת איננה אפוא רק שם פרטי של עוד יום . השבת היא קוצב הזמנים של האדם בתוך סדרי העולם הכוללים . יום השבת בין השאר מלמד על מקצב הפעילות שהבורא שמר עליו בבריאת העולם כדי לשמש דוגמה לאדם , ובהתאם לכך מוצע לאדם מקצב פעילות כזה לשם בריאת עולמו שלו בתוכו . הדבר נאמר במפורש לאדם בדיבר הרביעי של עשרת הדיברות לאמור : " לא תעשה כל–מלאכה " ( שמות כ , י . ( מתברר כי עניין מיוחד לבורא העולם בעצם חייו של האדם , ובאותה מידה גם בדרך חייו . לומדים מכאן אפוא גם יסוד של תורת משה אודות מהותו של האדם . נמצא אפוא שהאלוהים ברא את האדם " בצלמנו כדמותנו " ( בראשית א , כו ; וראו להלן השיחה על בריאת האדם , ( בכוונה שייערך לסדר פעילות , לפי מקצב חיים , ...
אל הספר