הימים הנוראים : עניין של חיים ומוות היהדות היא דת של חיים נגד מוות . המוות שולל את הגאולה ; הוא קץ הצמיחה והחירות . המוות מנוגד כל כך לשחרור שחכם תלמודי פוטר את האבל המתכונן ללוויה ") מי שמתו מוטל לפניו (" מן החיוב היומיומי של המעשה המרכזי של הזיכרון היהודי , זכירת יציאת מצרים . " למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך – ימים שאת עוסק בהן בחיים , ולא ימים שאת עוסק בהן במתים . " המוות הוא הכחשת הכבוד האנושי . באופן מטפורי , התלמוד מספר לנו שהמלך הגדול דוד מת ביום חג . כשראה שלמה את הגופה מוטלת שם , חסרת אונים , לא מטוהרת ( עד לאחר החג , ( נרקבת , התפרץ ואמר : " כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת " ( קהלת ט , ד . ( איזו טרגדיה גדולה יותר יכולה להיות מאשר מותו של אדם אהוב ? מישהו שערכו אינסופי , מישהו חסר תחליף נלקח מאיתנו . הכוח , היופי , הייחוד של האדם הזה מושמים ללעג על ידי הגוף הריק וחסר התנועה שנותר אחריו . בנוכחות מת שלא נקבר , היקום הדתי מתמוטט אל הריק . " מי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע ומן התפילה ( כלומר , תפילת שמונה-עשרה ) ומן התפילין ומכל מצוות האמורות בתורה ** " . בעול...
אל הספר