חרוב

בתקופת ימי הביניים נחשב החרוב לגידול חקלאי חשוב בתרבות החקלאית של ארץ ישראל , ובייחוד היה החרוב נפוץ באזור מישור החוף . בספר החקלאות של אבן וחשיה ( ראשית המאה העשירית ) מובאות הנחיות מפורטות לדרך גידולו . החקלאים טיפחו זני חרובים 308 גליל , הפיקוס , עמ' 309 . 76-74 גליל , עמ' 310 . 355 , 352 פוזננסקי , עמ' 311 . 32 על טכניקת הבליסה ראה גליל , עמ' ; 355-338 גליל , הפיקוס , עמ' 312 . 72-70 אבן וחשיה , עמ' . 239 משובחים , בעלי פרות עתירי סוכר , שציפתם רכה ומתוקה יותר מציפתם של הזנים המצויים כיום בארצנו . בתיאור הח'רנוב אלשאמי מבחין אלתמימי בין שלושה זנים של חרוב , הנבדלים זה מזה בתכונותיהם הרפואיות ובדרגות המתיקות שלהם . מאחד הזנים האלה הפיקו , לדבריו , את רב אלח'רנוב ( ריבת החרוב ) ששימשה לרפואה , וכן הפיקו ממתקים ( חלק שני , סעיף . ( XVII גם גדולי הרופאים , כגון יצחק הישראלי ואבן סינא , שיבחו את סגולותיה הרפואיות של ריבת הח'רנוב אלשאמי . על רקע זה יש אפוא לראות את המקורות בני תקופתו של אלתמימי , שציינו לשבח את החרוב מאלשאם . זני פרותיו של החרוב היו הבסיס לתעשייה גדולה של הפקת מגדנות , ו...  אל הספר