— זו הצורה הקדומה הרגילה של הספר העברי ( ע"ע ספר . ( לפיכך אין השמות ספר' מגילה' מגילת ספר ( ולדעת טור סיני ' גם צרור ) נבדלים בעיקר בהוראתם אלא בשימושם' אם כי השם ספר משמעו רחב יותר ( והשווה חרסי לכיש מס' ' 3 שו' ' 4 ועוד ; וע"ע ספר . ( המקרא מרבה להשתמש בשם ספר' ונוקט בשמות מגילה או מגילת ספר רק בכתובים שיש בהם טעם מיוחד להסב את תשומת לבו של הקורא לדמותו החיצונית של החפץ המתואר . שתיים מארבע הפרשיות המשתמשות במונח מגילה הן חזיונות ( יח' ב'ט ; ג'ג ; זכ' ה'א ב ' ( שבהם נועדה חשיבות מיוחדת לתיאורו המוחשי של המראה . השם מגילה בא עוד בסיפור על הספר שכתב ברוך בן נריה מפי ירמיהו ( יר' פרק לו ) ' ואף בסיפור זה מתכוון המספר להסב את דעת הקורא לחפץ עצמו . השם מגילה בא בתחילתו של הסיפור ( יר' לו'ב'ד ' ( במקום שמדובר על יריעת העור החלקה שעדיין לא כתוב עליה דבר' ובסופו ( שם שם' יט לב ' ( במקום שמתואר כיצד שרף המלך את יריעות המגילה שנכתבו עליה נבואות ירמיהו . בחלק המרכזי של הסיפור ( שם < ה יח ' ( המתאר את קריאת הדברים הרשומים על המגילה בפני העם' נוקט המספר במלה הרגילה ספר' כיון שתכנו של הספר חשוב (...
אל הספר