לץ.

— בשם זה ובפועל לוץ או ליץ לצורותיו השונות מציין המקרא את הכסיל ואת מעשיו . בייחוד בא לץ במשמעות זו בספרות החכמה' וגם במזמורי תהלים ובנבואות הושע וישעיה . ואף על פי שאין שורש זה מצוי בלשון שמית אחרת ( עי' לקמן ' ( פירושו של השם ברור כל צרכו' ואין לסמוך לו את מושגי המליץ והמליצה' שאין בהם כל זיקה לשורש זה' ויש לגזור אותם משורש מלץ ; מליצה — לשון דיבור חלק ויפה ; מליץ — מיטיב לדבר במלים ערבות' בדומה למה שנאמר בתה' קיט'קג . מה נמלצו לחכי אמרתך . משמעותו העיקרית של השם לץ' לצים' כאוויל וכסיל' יוצאת מניגודו למלת חכם או נבון בכתובים כגון מש' ט 'ח . - אל תוכח לץ ... הוכח לחכם ; יג'א : בן חכם מוסר — צ"ל מיסר — אב' ולץ לא שמע גערה . וכן בפועל' מש' ט'יב : אם חכמת חכמת לך ולצת — כלומר ואם כסיל אתה - לבדך תשא ; ועוד ; וכן מהקבלתו השכיחה אל מלים אחרות המציינות או ! הכסיל' כגון במש' א'כב ( עד מתי פתים תאהבו פתי ולצים לצון חמדו להם וכסילים ישנאו דעת ;( יט'כט ( נכונו ללצים שפטים' ומהלומות לגו כסילים ;( ועוד . ואין להקשות מן התרגומים הקדומים שבכמה מקראות תרגמו את השם לץ במלים המביעות מושגים אחרים' כגון...  אל הספר
מוסד ביאליק