לטאה.

- אחד משמונת השרצים המטמאים במותם אדם וכלים . השבעים : ; Stellio : V ; xa ? . a ^ c !) T 1 ] Q פשי : צרוריתא ( ודומה לו באכדית . ( sura ™ , surarimi בתרגומים הארמיים : הלטתא , נראה שהה"א מן השורש ( נ"א חלטתא ' ( רס"ג תרגם רש"י פירש : שממית . : עטאיה . לישרד"ה . (^^^ חכמי התלמוד נחלקו בעניין הלטאה' אם עורה כבשרה' או עורה חלוק מבשרה ( משנה חולי ט'ב . ( אף משתמשים רז"ל בלשון זנב הלטאה כמשל לדבר מועט ( פסחי ג'ב ) וכדוגמה של אברים המפרכסים גם לאחר שהותזו מן הגוף ( אהי א'ו . ( הכל מסכימים לדעה' שהתורה נתכוונה לבעל חיים ממח לקת הזוחלים , Reptma אבל נחלקו בדבר היקף המושג . היו שכללו בו גם את סדרת התנינים crocodma ( שיינהאק' אברמוביץ . ( אהרני צמצם את היקף המושג וכינה בשם לטאה את משפחת Scinidae בלבד' ובמיוחד , Eumeces schneideri המכונה עתה בשם החומט המנומר . לאחרונה מכנים בשם לטאיים את תת סדרת sauria ובה משפחת הלטאות 'tidae Lacer- המיוצגת בארץ על ידי תשעה מינים . רובם שוכנים על פני הקרקע ולכולם ארבע גפיים מפותחות פחות או יותר . ראשם מצופה מגינים וגופם מכוסה קשקשים בעלי גודל שונה . לשונם ארוכה ...  אל הספר