כרת, הכרת.

—בשם זה נתכנה בלשון המשנה ענשו של העובר על מצוות מסוימות של התורה' שנאמר בהן על העבריין שייכרת מקרב עמו . לדעת חז"ל' וכנראה גם לפי כוונת התורה' הוא עונש בידי שמים' והיינו שהעבריין סופו למות קודם זמנו ובלא בנים' ולא נתברר אם היו נעשים על ידי הכהנים אילו מעשים פולחניים לשם הפעלת העונש . לפי עצם מהותו עונש זה מיוחד הוא לתורת הכהנים שבמקרא' ואין לו מקבילות גם בשאר חוקי המזרח הקדמון שהגיעו לידינו . אפיו של עונש כרת כעונש בידי שמים בולט באותם דינים' המציינים בפירוש' שהאלהים יכרית את נפש החוטא , כגון : והנפש אשר תפנה אל האובות ואל הידעונים לזנות אחריהם ונתתי את פני בנפש ההיא והכרתי אותו מקרב עמו ( ויי כ 'ו . ( עונש זה מן השמים עשוי שיחול גם על איש החייב מיתת בית דין , אם לא נענש בידי אדם' כמפורש בדין המעביר את בנו למולך ( ע"ע : ( איש איש ... אשר יתן מזרעו למולך מות יומת . עם הארץ ירגמוהו באבן ... ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא ... ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אותו ואת כל הזונים אחריו ... מקרב עמם ( וי' כ'ב'ד'ה . ( מדינים אלו' האומרים בפירוש שהאלהים הוא המכרית' אפ...  אל הספר
מוסד ביאליק