1. כפר.

— עיי חמר . ליהן' ולעתים גם את שערותיהן' וכן נהגו לצבוע בו את ציפר ניהם של החנוטים . יש שהשתמשו בו גם לצביעת בד . מנהג צביעת הידיים והציפרניים מקובל היה במזרח הקדמון' ואפשר שלכך מכוונים גם דברי המקרא בעניין יפת תואר : והבאתה אל תוך ביתך וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה ( דבי כא'יב . ( צבע הכופר נעשה מן העלים שמייבשים אותם וכותשים לאבקה . לאחר שמוסיפים מים לאבקה עושים אותה כעין משחה . את המשחה מניחים על המקום שנתכוונו לצבעו . אף על פי שבימי הבית השני היה השימוש בכופר מרובה בארץ' ספק אם בתקופת המקרא שימש הצמח אמצעי צביעה לתושבי הארץ' וייתכן שגידלוהו בשל פרחיו הריחניים בלבד . . LOEW , Flora , 179 ; LUCAS , AEM 3 , 107 , 175 , 356 s . ; MOLDENKE , PB , 124 3 מ-ז  אל הספר
מוסד ביאליק