'המלחמה למטה מכבודנו' נאום שנישא ביום 15 במאי 1915

הרי זה מחמם את לבי שאתם עורכים לי קבלת פנים כזו ; אבל לא על עצמי רצוני לחשוב הערב , אלא על אלה שהיו עתה זה לאזרחים של ארצות הברית . זו הארץ היחידה בעולם המתנסית בהולדת מתמידה וחוזרת . מדינות אחרות עומדות על ריבויים של בני עמן שלהן . מדינה זו אינה פוסקת מלגמ ^ א אונים ממקורות חדשים על ידי זה שמתחברים עמה מרצונם ציבורים גדולים של גברים חזקים ונשים שואפות קדימה מארצות אחרות . וכך , במתת הרצון החופשי של בני אדם עצמאיים , היא מתחדשת והולכת חדיר מדור לדור באותה דרך שבה נוצרה מעיקרה . כביכול החליטה האנושות לדאוג לכד שאומה גדולה זו , שנוסדה לטובת האנושות , לא ייגרע ממנה אמונם של עמי העולם . עתה זה נשבעתם שבועת אמונים לארצות הברית . אמונים למי ? לא אמונים לאחד יחיד , אלא אם הוא אלוהים — ובוודאי לא אמונים לאותם המייצגים לשעה קלה זו מימשל גדול זה . נשבעתם שבועת אמונים לאידיאל גדול , לחבילה גדולה של עקרונות , לתקווה גדולה של המין האנושי . אמרתם : 'אנו הולכים לאמריקה לא לבד להשתכר למחייתנו , לא לבד לבקש את הדברים שקשה יותר להשיגם במקום הולדתנו , אלא לעזור בקידום משימותיה הגדולות של הרוח האנושית — ל...  אל הספר
מוסד ביאליק