הויטו של הנשיא וילסון לחוק מיבחן קרוא־וכתוב למהגרים (28 ביאנואר 1915)

אל בית הנבחרים ' מתוך צער אמת הריני מוצא את עצמי אנוס על פי הכרתי הברורה להחזיר את הצעת החוק הזאת בלא חתימתי . לא זו בלבד שרואה אני בהפעלת זכות הוויטו עניין רציני מאוד בכל מקרה שהוא , משום שיש בו משום העמדת דעת rrp של הנשיא כנגד משפט הרוב של שני בתי הקונגרס ... אלא גם משום שהצעת חוק מיוחדת זו היא מבחינות חשובות רבות כל כך ראויה לשבח , ערוכה יפה ורצויה . קביעתה בחוק היתד . מעלה ללא ספק את היעילות ומשפרת את דרכי הטיפול בענף חשוב זה של שירות הציבור שאליו היא מתייחסת . אולם ההגינות ורגש החובה באשר לאחריות שהוטלה עלי בברירות כזו על ידי החוקה בענייני חקיקה אינם משאירים לי כל ברירה אלא לחלוק עליה . בשני פרטים בעלי חשיבות חיונית מגלמת הצעת חוק זו סטייה קיצונית ממדיניותה הקבועה מאז במסורת של ארץ זו , מדיניות שבה ראו בני עמנו את עצם אופיו של מימשלם , את עצם ייעודה ורוחה של האומה מבחינת יחסיה לעמי העולם שמחוץ לגבולותיה . הצעה זו מ _ בקשת לסגור כמעט לחלוטין את שערי המקלט שהיו תמיד פתוחים לאלה שלא יכלו למצוא בשום מקום אחר את הזכות והאפשרות החוקתית להטיף למה שנראה להם בזכויותיהם הטבעיות , הבלתי ...  אל הספר
מוסד ביאליק