םסק דינו של רוב בית המשפט העליץ בערעור 'חברת מלון החוף המערבי' מסמן מיפנה דראמאטי בסילוסוסיה המשפטית והחברתית של הרשות השיפוטית וביחסה לשאר רשויות המימשל . עמדנו בהקדמה למשפט 'לוכנר נגד ניו יורק' ( ראה עמ' ( 230 על הדרך , שבה סיגל לעצמו בית המשפט העליץ מאז שלהי המאה הייט תפיסה שמרנית מובהקת בדבר תפקידו ומעמדו במימשל הפדראלי ובדבר הפילוסופיה המדיגית והחברתית הגלומה כביכול בחוקת ארצות-הברית . תפיסה זאת זיהתה את החוקה עם מושג החוק העליון , ( law higher ) הקבוע ועומד ומגביל את סמכות המדינה בתחום החקיקה והביצוע על-פי השקפה אינדיבידואליסטית מובהקת של הכלכלה והחברה . המאבק נגד הלחץ הגובר של הציבור להפעיל את המדינה להגנת הדימוקראטיה מפני השתלטותו של ההון הגדול על החברה ולרסן את שטחי השפעתו התנהל בעיקר באמצעות בתי המשסט , שהשכילו לעכב בדרך הוויטו המשפטי את תהליך התאמתה של היוזמה התעשייתית לצורכי החברה . נוצרה קואליציה יעילה של שמרנות מדינית , אינטרסנטיות כלכלית ופרשנות משפטית , שנלחמה לקדושת חופש היוזמה הפרטית ואי-התערבותה של המדינה במערכת הכלכלית חברתית . עם תחילת המאה העשרים עולה אסכולה חדשה ...
אל הספר