האירוע הקריטי המאוחר ביותר שייבחן כאן — רצח ראש הממשלה יצחק רבין — שימש ככר המיתי , שעליו לוטש נרטיב השלום באורח העמוק ביותר . ראשית , רצח רבין , וליתר דיוק — המיתוס האישי שצמח לאלתר מסביב לדמותו של ראש הממשלה המנוח ונסיבות הירצחו , סיפק לנרטיב השלום את הגיבור הלאומי המובהק , שנעדר ממנו עד לרצח . מעבר לכך , שימשה פרשנות המציאות סביב הרצח למיקודם ולאישושם של כמה מיסודותיו המהותיים של הנרטיב , ובראשם עליונותו הערכית של השלום . פרשנות זו הציגה גם את הפתרון ליחסו הבעייתי של נרטיב השלום אל העבר הלאומי הישראלי ציוני . ככזה , שימש רצח ראש הממשלה כעדשה ממקדת , שבעדה התבהר נרטיב השלום , ולבש צורה שלמה יותר . מקרה הבוחן , שהוא צירו של פרק זה , מדגים גם את אחת המלכודות הפרשניות , האורבות לפתחו של החוקר המבקש לחקור את המבנה הנרטיבי הכולל : החשש מהתרכזות יתרה במיתוסים "נקודתיים , " "מקומיים , " על חשבון הראייה הרחבה יותר של הנרטיב הלאומי . הפיתיון העיקרי , המשמש במלכודת במקרה זה , הוא מרכזיות דמותו של יצחק רבין , גיבורו של המיתוס המקומי " ) מיתוס רבין , " ואולי " מיתוס רצח רבין . ( " הפרשנויות סביב...
אל הספר