כשהרס דאהי אל עמר את חיפה העתיקה והעבירה למקום החדש , בודאי לא העלה על דעתו כי על ידי כך גאל אותה מן הגורם העיקרי לעיכוב התפתחותה עד כה — הלא הוא השטח הבלתי מתאים , עליו שכנה העיר בעבר . במשך ארבע עשרה שנות שלטונו הנותרות , גם לא זכה להיווכח בכך . אף אין ליחס לו את הכוונה להעבירה למקום שבו תוכל להתפתח ולתפוס את מקומה הטבעי כנמל עיקרי בארץ ישראל . דעתו של דאהר היתה נתונה לעכו בירתו ולהבטחת מעגן נוח בשבילה . הוא לא פילל שאותה רצועה של אדמה שהקיף בחומה , אשר אורכה לא עלה על ארבע מאות פסיעות ורוחבה פחות משלוש מאות , תהיה גרעין לכרך גדול — וזאת על חשבונה של עכו דווקא . אפשר להניח , אמנם , שעם הגידול הרב שחל באוכלוסיית הארץ ובפיתוח כלכלתה במאות ה 19 וה , 20 היה נמל טבעי לרגלי הכרמל תופס בלאו הכי את מקומו הראוי . אולם לעולם אין ללמוד בודאות על העבר מתוך הכרת ההווה , ומכל מקום אין ליטול מדאהר את זכותו המכרעת בהתפתחותה של חיפה כמניח , מדעת או שלא מדעת , את הבסיס לעיר החדשה . ראשית פעולתו של דאהר היתה להקיף את המקום המיועד בחומה בצורה ולהקים על מדרון ההר שמעליו מבצר נוסף להגנתו . כן הקים שם ב...
אל הספר