עם כניסתם של הבריטים לברגן בלזן , צורפו החולים לטרנספורטים של כלל האסירים והופנו לליבק . ארבעת הקרונות האחרונים בשיירה הוקצו לחולים הקשים . היינץ לורד התבקש לדאוג להעלאתם לקרונות . כל קרון הכיל כחמישים בני אדם , שהיו מוטלים על הקרקעית החשופה , ללא מצע של קש . אנשי הצוות הרפואי נדחסו לקרונות לצד האסירים הבריאים , בישבם בצפיפות , כמאה ועשרים בני אדם בכל קרון . ניתנה התרעה . "מי שקם , יירה מיד " . חיילי חיל הים הוצבו כשומרים , נוסף על אנשי הס"ס . היינץ לורד עזב את נוינגאמה ב 21 באפריל . הנסיעה נמשכה עשרים וארבע שעות ובמהלכה לא הוגשו אוכל או שתייה . שומרים עם נשק דרוך וכלבים לצדם קיבלו את פניהם על אחד הרציפים האחוריים של נמל התבואה של ליבק . פרט לשמירה על החוף , לא הוכן דבר לקראת קליטתם . שלושים חולים מתו במהלך הנסיעה . ליד הרציף עגנו שתי אניות משא : אלמנהורסט וטילבק , שכותרו בספינות חיל הים ובצוללות . הבריאים , חלק מהחולים והרופאים , הועלו עליהן ללא שיהוי . החולים הקשים , כמאתיים איש , שהיו חלשים מכדי לצאת מן הקרונות , נשארו על החוף , כשהיינץ לורד נשאר לצדם . הם אוכסנו בקרונות , כ 15 עד...
אל הספר