התסיסה בקרב החיילים והפועלים מתקפת בנות הברית , שנערכה במהלך אוגוסט וספטמבר , 1918 הסבה אבדות קשות לצבא הגרמני . בספטמבר הבקיעו צבאות בנות הברית את קווי החזית הבולגרית ולאחר מכן הביסו את הטורקים , בעלי בריתה של גרמניה . לודנדורף , ראש המטה הכללי של צבא גרמניה , חשש שמא ההתמוטטות תביא למהפכה . האימה שאחזה בו לנוכח האויב מבית , העלול לחולל מהפכה , גברה על החשש מן האויב הצר על הגבולות , וב 28 בספטמבר ביקש באופן דחוף שביתת נשק כדרך היחידה להציל עוד מה שנותר מהצבא . הגם שהבשורה הממה לחלוטין את הקיסר הוא הסכים לשביתת נשק , בתקווה שזו תעזור לו להישאר בשלטון . לודנדורף סירב ליטול על עצמו את האחריות לתבוסה , ומרגע שביקש הפסקת אש , החל להפיץ את האגדה בדבר "נעיצת סכין בגבו של הצבא עטור הניצחונות" " ) דולכשטוס לגנדה , ( " שהאחראים לה היו אנשי השמאל והפציפיסטים שנותרו בעורף , וחיברו כל העת עצומות שונות בניסיון לערער את המורל של הצבא . בערים הגדולות געשו הרוחות . הכול קיוו שסוף כל סוף יבוא הקץ לאומללות שנכפתה עליהם בגין המלחמה , ותנועות השלום החלו ליהנות מאהדת הציבור . הממשלה הבווארית היתה נכונה לו...
אל הספר