מספר שנות עבודתי במכון לכימיה באוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן שבמינכן סיפקו לי הזדמנות להתבונן מקרוב , לא כתיירת , בחברה הגרמנית וללמוד פרקים מסויימים מעברה . באותן השנים , שנות השמונים ותחילת שנות התשעים של המאה העשרים , היה המכון לכימיה ממוקם עדיין במשכנו הישן , בלב העיר , בין תחנת הרכבת המרכזית ובין קניגספלאץ — כיכר המלכים . חלק מהמבנים של המכון נמצאו ברחוב שנקרא היום מייזרשטראסה ושהמשכו הוא ארציסשטראסה . באותו רחוב , בצדה המזרחית של כיכר המלכים , הקים היטלר את מרכז המפלגה הנאצית , משום שמינכן , ולא ברלין , היתה עריסתה ובשל כך זכתה בכינוי שטאדט דר בווגונג — עיר התנועה . בזמן הרפובליקה הוויימארית פיארו את אולם הכניסה של המכון פסלים של אבות הכימיה וחלוציה : יוסטוס פון ליביג , אדולף פון באייר , ריכרד וילשטטר והיינריך וילאנד . בליל הבדולח ניתנה הוראה לסלק את פסלו של וילשטטר משום שהיה יהודי . פרופסור וילאנד , שכיהן אז כראש המכון , מצא לנכון להוציא את כל הפסלים והחביאם במרתף . אילוצים של תנופת ההתפתחות המדעית והגידול האורבני המהיר של סוף המאה העשרים הביאו עמם את הצורך בדצנטרליזציה של העיר ...
אל הספר