יין.

— משקה היין ושימושיו המרובים ידועים היו במזרח הקדמון מראשית התקופה ההיסטורית' ושמו ששורש אחד לו בלשונות העתיקות : יין בעברית' ין באוגריתית' ולן בשבאית ובחבשית ועוד' ביוונית olvoq וברומית , vinum מעיד על התפשטותו בארצות התרבות בימי קדם . באכדית ובארמית ובערבית שמות אחרים ליין' והשם ייןנדחה מפניהם . יש לו ל יין' ולמיץ הענבים' גם כמה כינויים אחרים : עסיס ( יואל א'ה ;( דם ענבים ( ברי מט'יא ;( תירוש' הוא , mustum כלומר הנוזל המופק מן הגפן' שעדיין לא עבר עליו כל תהליך של תסיסה ( מי' ו'טו . ( כינויים דומים אנו מוצאים בעלילות אוגרית' והשווה במיוחד את התקבולת ין-דם עצם = ) דם עצים נגפנים . ( 38 ' 4 ; 44 ' 3 , 11 AB ;[ אתנ . nnpo גיבור המבול הבבלי ' משקה את בוני הספינה יין לבן ואדום ( עלילות גילגמש' לוח יא' שו' ' ( 73—72 וגילגמש אף הוא נפגש בנדודיו עם בעל בית מרזח המייעץ לו לחיות חיי תענוגות . במזרח הקדמון רווחת היתה ההשקפה שהיין הוא המצאתם של האלים או של האלים למחצה' ולפי האגדה היוונית ברח האל דיוניסוס ממיסופוטמיה משום שתושביה היו שותים שכר' והוא שהביא את היין ליוון . כנגד זה המקרא אומר בפירוש...  אל הספר
מוסד ביאליק